(משום מה, אני זוכר בתור ילד שהחופשה עברה מהר מדי…, היום כבר לא).
בני הנוער מחפשים עבודה והחרוצים שבניהם שריינו לעצמם כבר לפני מספר חודשים. אני יכול להעריך שכל ילד רוצה קצת ״דמי כיס״ משלו.
התחושה של המשכורת הראשונה זכורה לכולנו. פתאום לא מיהרנו לבזבז אותה. ההורים שלנו אמרו: ״עכשיו אתם מבינים את הערך של הכסף״ והיום אנחנו מבינים עד כמה הם צדקו...
בתור נער רציתי מאד להרוויח, שתהיה לי משכורת משלי, שאוכל לבזבז ולקנות כל מה שאני רוצה. עבדתי בכל עבודה שהציעו לי - החל ממלצרות, בניין ואפילו ארכיאולוגיה. לקראת החופש הגדול, נזכרתי בעבודה הראשונה שלי בתור נער, חשבתי על האומץ והביטחון כשניגשתי לבקש את העבודה, על ההתמודדות שלי ועל השיעור לחיים שקיבלתי.
העבודה הראשונה שלי הייתה כמלצר באולם אירועים, הייתי בן 14 בערך ואני זוכר את היום הראשון בעבודה, כאילו זה היה אתמול.
הינו חבורה של ילדים ושאלתי אם מישהו הסתדר ומצא עבודה. היו כאלו שהצליחו למצוא לעצמם משרה במקום העבודה של ההורים,
היו כאלו שניגשו ללשכת התעסוקה ונרשמו והיו כאלו שלא חיפשו כלל.
אני הייתי נואש למצוא עבודה. רציתי משכורת משלי.
במקום בו גדלתי, היה אולם אירועים מצליח, שאלתי את עצמי מדוע לא לנסות.
כאשר הצעתי לחברים לגשת ביחד ולבדוק האם הם צריכים עובדים, כולם אמרו לי שחבל על הזמן ולאף אחד מאיתנו אין סיכוי.
הוא לא מעסיק נערים הם אמרו.
אמרתי שאין לי מה להפסיד וניגשתי ישירות לבעל האולם ושאלתי אם הוא זקוק למלצרים - הוא אמר שלא. ביקשתי להירשם.
הוא אמר ״חבל לך על הזמן״.
בדיוק שעמדתי לעזוב את המשרד נכנס רב המלצרים והודיע לו שאחד המלצרים לא הגיע לעבודה.
לא יודע מאיפה היה לי האומץ, אבל אמרתי לו שאני אוכל להחליף אותו. עכשיו הוא התייחס אלי אחרת.
״יש לך ניסיון בחור צעיר״ הוא שאל. ״בוודאי״ אמרתי לו. האמת היא שלא היה לי אפילו שמץ של מושג על מלצרות או כיצד מגישים סטייק לצלחת. ממש כלום. אבל אמרתי שיש לי ניסיון ואמרתי זאת בביטחון רב.
הייתי כל כך בטוח בעצמי שהוא ביקש שאני אמלצר לשולחן של ראש העיר מכיוון שהוא זקוק למלצר על ניסיון.
השעה הראשונה עברה כמו שצריך. היה נדרש רק להגיש משקאות ואת זה עשיתי בהצטיינות.
את החלק השני של האירוע - לא סיימתי. רב המלצרים זרק אותי עוד באותו הערב.
מה קרה? שפכתי את המנות העיקריות על השמלה של רעייתו של ראש העיר. בבושת פנים , ליד כל השולחן הוא שלח אותי לביתי.
למחרת, חזרתי לאולם כאילו דבר לא קרה מעולם. הסתכלתי לרב המלצים בעיניים ואמרתי שלום. הוא היה מופתע.
בעל האולם קרא לי ושאל איך יש לי האומץ להופיע לעבודה. אמרתי שעשיתי טעות ובאתי לתקן. אמרתי שאין לי שום ניסיון, אבל אני רוצה ללמוד ואני רוצה להרוויח. הוא אהב את הכנות שלי ונתן לי הזדמנות נוספת. אני לא יכול להתהדר ולומר לכם שהייתי המלצר הטוב ביותר (רחוק מזה), אבל הצלחתי לצבור לא מעט ניסיון בתור נער.
המפגשים שלי עם האורחים לימדו אותי דבר אחד או שניים על מכירות ועל החיים.
למדתי שאסור לשפוט אנשים לפי המראה שלהם (דווקא אלו שלא חשבתי שיפרגנו, הם אלו שהעניקו את הטיפים הגדולים ביותר), למדתי שחיוך, יחס וכבוד לאורח יכולים לשפר את הסיכוי שלכם לקבל טיפ שמן מכל השולחן, למדתי שצריך ראשית להעניק ולתת לפני שמקבלים (מלצרים מפתחים לעצמם כל מיני גישות. אחת מהן היא - קודם שיתנו לי טיפ ואז אני אפנק אותם…), למדתי שלמרות שאני מקבל שכר מינימום, אני חייב לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ולא יכול להתלונן, למדתי שזו זכות לעבוד, למדתי שצריך להעז ולא להקשיב לאחרים שאומרים לך שזה בלתי אפשרי, למדתי שצריך להיות עיקש בכדי להצליח, למדתי שזו גדולה להודות בחולשה ולבקש עזרה, לא לשקר ולהיות כנה, למדתי שאם יש למישהו את הרצון ללמוד - הוא יכול לעשות כל דבר ולהצליח!
מה אתם למדתם מהעבודה הראשונה שלכם?
להט צבי, מומחה בעל שם עולמי לאסטרטגיות ושיטות מכירה.
מומחי המכירות המשפיעים בעולם, 
